איך להתחיל תהליך של עיצוב ועימוד ספר פרוזה?
כעבור שנה וחצי של ביקורים בשבתות אצל משפחות שונות, תפארת אוריה מציגה את ספרה "כמעט בית – פרויקט השבתות". זהו ספר המשלב תובנות, חוויות ודיאלוגים מרגשים. דרך מפגשיה עם מגוון משפחות, היא חוקרת את הקשרים האנושיים, המסורות והערכים החברתיים שמרכיבים את השבת. כל פרק מציע הצצה לחיים של משפחות שונות, מצביע על ההבדלים והדמיון שביניהן, ונותן קול לכל משפחה וסיפוריה. הספר מתבל את המסע עם תובנות אישיות, רגעי קסם ואפילו קונפליקטים, והופך את הקריאה לחוויה של גילוי עצמי ועושר תרבותי.
לרוב, עימוד ספרים מסוג פרוזה הוא תהליך פשוט יחסית, כיוון שספרים אלו כוללים טקסט רץ וחלוקה פשוטה לפרקים. אך במקרה זה, אחרי שיחה מעמיקה עם תפארת, הכותבת, הבנתי שהספר הזה צריך לקבל יחס מיוחד בעימוד ובחלוקה שלו לפרקים. העימוד היה צריך לשקף את האווירה החמה והאינטימית של הביקורים וזאת ללא שימוש בתמונות.
כל פרק בספר (כל שבת) הוא סיפור בפני עצמו ולכן בתהליך העיצוב, היה צורך בהפרדה ברורה בין הפרקים. בעימוד נעשה שימוש בפונטים רכים ומזמינים, ואף נעשה שימוש בפונט כתב יד לכותרות הפרקים, דבר שפחות מקובל בעימוד. אבל בסטודיו 468 | תמר בן בסט לא נשארים תמיד בתוך הקופסה ומעיזים לחרוג מהמוסכמות…
המטרה של העימוד הייחודי הייתה להכניס את הקורא להרגשה של מעין יומן אישי המתאר את החוויות שעברו על תפארת באותן שבתות. כך העיצוב לא משקף רק את תוכן הספר, אלא גם משמש ככלי לחיבור רגשי בין הקוראים לבין הסיפורים האישיים המתוארים בו.
מה כולל עיצוב כריכת ספרי פרוזה בסטודיו 468 | תמר בן בסט?
לצורך עיצוב הכריכה לספר, תפארת נתנה לי איור שצויר על ידי חברה שלה (נועה יצחק) והיא מאוד התחברה אליו. האיור המוצג בכריכה (של אדם היושב על ספסל ברגליים יחפות) מעביר מסר של פשטות, אינטימיות וחיבור לרגעים הקטנים בחיים.
האיור מסמל שחרור, נוחות ושקט פנימי. כפות הרגליים החשופות באיור מעוררות תחושה של רוגע ונינוחות, והן מתכתבות עם תוכן הספר, שמתמקד בחווית השבת – רגעים של עצירה, של חיבור לעצמנו ולמשפחה, ושל חוויות פשוטות שמביאות לתחושת בית, גם אם הוא "כמעט" בית.






